הורים בעולם המודרני מוטרדים מסכנות מסוגים שונים המצפות לילדיהם, החל מהימצאות בארוע טרור וכלה בהתעללות פיסית ונפשית לא צפויה ולא ידועה על ידי ילדים אחרים במסגרות מוגדרות כמו חוגים, בתי ספר כאשר המבוגרים האחראיים לא רואים והילדים מעדיפים להסתיר. היקף החשיפה למדיה האלקטרונית הולך ומתרחב והוא המקור להשפעה שלילית של זרים בביתם הבטוח של הילדים. בין אם מדובר בפייסבוק, קבוצות ווצאפ ופרסומות ודומים להם. ככל שהיקף החשיפה מתרחב כך גדלה ההתמכרות ומתמעטת היכולת להתעניין בעשייה שאין בה סיפוק מהיר, ההתמכרות עצמה מחלישה את היכולת לדחות סיפוקים וללמוד בדרכים בלתי מוכרות ובלתי צפויות.
מאחר שמבוגרים יכולים להיות מודל במצבים רבים נשאלת השאלה איך מדגימים לילדים שימוש זהיר במדיה. דברים אלו מתאימים למשפחות שיש בהן כללי התנהגות פשוטים כגון: כל אחד מהאוכלים מוריד את הצלחת שלו מהשולחן, או בזמן אכילה של כל המשפחה יחד לא קוראים ולא עונים לטלפונים. הורה שמתעניין באפשרות כזו ובמשפחתו אין כללים כלל יתכן שיטיב לעשות אם יתחיל מכללים מהסוג הנ"ל שהם קלים יחסית להפנמה. מובן ששעות העבודה של ההורים, עיסוקם והאילוצים שלהם צריכים להילקח בחשבון.
בתחום הדגמת שימוש זהיר במדיה הצעה אחת שכדאי לשקול היא העדר פלפונים על שולחן האוכל, הצעה אפשרית אחרת היא הצהרה של כל אחד מבני הבית על שתיים או שלוש סדרות שהוא צופה בהן בין אם בכתב או בדיבור. כדאי לא להתחיל עם הגבלת זמן הצפייה ולשלב את הגדרות משכי הזמן לצפייה בשלב מאוחר יותר כחלק ממעקב ושיחה על הסדרות. מקצת מהילדים ישמחו לשמוע שאחד ההורים צופה באותה סדרה, (דבר הדורש פינוי זמן) במצבים שסדרה מקבלת זמן שיחה והתייחסות בין בני המשפחה יכולים ההורים להעביר מסרים, להמליץ על סדרה, להכיר את התכנים שילדיהם נחשפים אליהם. מובן שלא כל הילדים שמחים לשתף נושא זה עם הוריהם אך אם ישתפו אח או אחות גדולים יותר תהיה גם בכך ברכה רבה.
הפייסבוק וההשתתפות בקבוצות ווצאפ נותר במאמר זה אחד הנושאים שאין להם מענה, אמנם לצורך בטיחות הילדים המוסר הוא משני אך כשמכוונים לתקשורת פתוחה ולאמון בין ילדים והורים מעקב אחר התכנים של מכשירי הפלפון יכול לשבש כל מסר שיש בו אמון. לכן צריך כל הורה לבחור בין אמון לבין ביטחון, לעתים שני אלו נפגשים בגילים מאוחרים יותר אך בגיל צעיר ובמצבים מסוימים הם מובנים כסתירה. הורים יכולים לחוש בצורת ההתנהגות של ילדיהם מצבים שבהם הילדים נוטים להסתיר, נמצאים במתח, סובלים מקשיי שינה או מרבים לכעוס. מובן שהבחירה בין האפשרויות שהוצגו דרושה במצבים מסוימים.
עיכוב השימוש במסכים יכול להועיל ולהיות מעשי בשנים הראשונות של הילד הראשון, (מעשה חשוב, מועיל ולא קל בפני עצמו). אך עם הולדת הילד השני מתמודדים הורים עם חלוקת תשומת לב בין שני ילדים, צמצום שעות החשיפה כשהם עצמם בתנאי לחץ, ועוד..
שייכות למעגלים חברתיים של הורים שמתעניינים בחשיפה מינימלית למדיה ושלוחותיה יכולה לעזור, היא מאפשרת לילדים חברה אמיתית במקום חברה מדומה, היא חוסכת להורים איסורים ומאבקים עם ילדיהם ומעמיסה עליהם במקום זה פעילויות חברתיות שאינם בהכרח בוחרים בהם למען עצמם
סמדר נבו.
סמדר נבו היא מדריכת הורים בעלת m.a בחינוך. מתעניינת במודעות של ההורים לעצמם ומשפיעה בעקיפין על היחסים הזוגיים
